נעים להכיר!

אני גילי, אמא ל 3 מתוקים, ואחות פגיה שמאוהבת בעבודה בצורה עיוורת. גרה בגבעת זאב ונשואה ליוסי-מתכנת ופרמדיק במקצועו.

גדלתי בישוב קטן בשם כוכב השחר, התנדבתי במשך 6 שנים במד"א בתפקידים שונים. באולפנא למדתי ב"רעיה" בבית אל. סיימתי לימודי אחיות במכון טל ותואר ראשון בלימודי יהדות במכללת MJI.

כרגע בחופשת לידה עקב לידת נועה החמודה. אז בין הנקה לשאיבה, בשיחה של 2 בלילה, בעלי יוסי גילה שיש לי חלום לפתוח בלוג והחליט להגשים לי אותו. היות והידע הטכנולוגי שלי מסתכם בלהכיר מקלדת ואת הווטסאפ, אז באמת הייתי צריכה את העזרה שלו;) והיות והוא הייטקיסט ומחשבים זאת העבודה שלו, זה באמת היה זיווג משמיים.

אחרי חבלי לידה – הרי התוצר המוגמר לפניכם. אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתכם, תגובות, שיתופים, תוספות וכמובן שאלות. יצר הכתיבה הוא כמו תהליך לידה, מגיע כשמתחשק לו, ובעיקר בשעות מוזרות בלילה. אז תדמיינו אותי עכשיו יושבת בארבע בבוקר, מחוברת למשאבה ונהנית מהשקט שהגיע רק עכשיו…

תמיד אני צוחקת שמכל מה שהיה לי קשה באימהות עשיתי קריירה. ובאמת היו לי התחלות די קשות עם הקטנטנים. מזל שככל שהם קשים יותר כתינוקות, הם מחזירים יותר נחת כשגודלים. מכירים את זה? יאיר איילת ונועה הקטנים והחמודים שלי, יסלחו לי על הכתיבה המפרטת את כל קורותיהם, כולל הגזים והבכי שלהם, הם בהחלט מוזמנים לגדול, לפתוח בלוג משלהם ולהחזיר לי מלחמה עם המקלדת.

אחיות פגיה הן בעצם מעין "אמהות" של אלפי תינוקות, לפעמים אנחנו זוכות להיות איתם יותר מההורים שלהם, לעשות להם את האמבטיה הראשונה, להרגיע אותם כשהם בוכים, לתת את הבקבוק הראשון. אנחנו מלוות את המשפחות במצבים שונים, קשים וטובים ונקשרות מאוד. העבודה מלאה באופטימיות ותקווה ולפעמים גם בקצת יאוש ותסכול.

הורה שהיה עם התינוק באשפוז בפגיה, לא שוכח את האשפוז לעולם. יוצא לי הרבה לשמוע הורה של פג מספר חוויות מהפגיה כאילו זה היה אתמול, ומתרגש או בוכה כאילו חווה את האירוע בכל יום למשך שנים אחר כך. החוויה בפגיה לטעמי קשורה הרבה לאחיות ולאווירה שהן יוצרות במחלקה. אני מאמינה שאם את אחות פגיה או הורה של פג, אתם מסוגלים לגמרי להבין למה אני מתכוונת, בטח אתם עכשיו מהנהנים בראש בלי לשים לב. 

בבלוג שלי אני כותבת על הפגיה, הפגים, הצוות וחוויות מהאימהות הפרטית שלי בבית. חברותי היקרות לעבודה, אם אתן קוראות- מקווה שתהנו. בטח תזהו חלק מהסיפורים ותצחקו. את שם הבלוג לקחתי מכינוי החיבה האהוב על ההורים בפגיה, ובמיוחד מאמא של יואב החמוד. (תודה וצל"ש)

מסיבות משפטיות, ובעיקר כי אני אוהבת את העבודה שלי ורוצה להמשיך לעבוד בה, אני מנועה מלנקוב בשמות מלאים או בפרטי הפגיה בה אני עובדת. זה גם המקום לציין שאיני נותנת ייעוץ מקצועי במקום צוות רפואי אלא רק טיפים מעבודתי בפגיה וכאמא. כל הנכתב בבלוג זה נכתב בהומור וכחוויה אישית שלי, נא לא לקחת אישית או לרוץ לבית משפט…

אז אחרי שהכרנו, בואו נצא לדרך!