ירידה לצורך עליה ו"עוגת הכח" של פגפגון

למה לא כדאי למהר יותר מדי, מהי "עוגת הכח" של פגפגון? ואיך להתמודד עם החמרה נשימתית בפגים שגדלו? הקשרים שאף פעם לא שמתם לב אליהם. נתונים שמתחברים לתמונה שלמה יותר. על הטיפול וההתקדמות של פגפגון והדרישות שלנו ממנו.

מצב נפוץ בפגיה – פגון, שני מתאומים, שהיה קטן וגדל. שבוע 31 ששקל 1100 גרם. עכשיו הגיע ל35+0, 1700 גרם. אוכל מצויין והוציאו לו את הזונדה. הפסיקו קפאין וכיבו עריסה מחממת. יציב נשימתית באויר חדר. לכאורה נפלא, נכון? התקדמות מטאורית מרשימה. אז זהו, שבדרך כלל התקדמות מהירה מדי מובילה בשלב מסויים להתעייפות.
במשמרת לילה, רגילה למדי, אני מאכילה אותו ואחרי שהוא מסיים ונרדם מתחילות אפניאות. אפניאות, בשונה מדסטורציות, הן מצב שבו הפג לא נושם מעל 10 שניות ונגרמת ירידה בדופק עם הכחלה כתוצאה מכך. הפג צריך גירוי או חמצן כדי לחזור. כשמדובר על יותר מאפניאה אחת בשעה, זה נחשב משהו חמור שדורש התייחסות וקריאה לרופא.

למה זה קורה?

הבעיה מתחלקת ל2 גורמים. מסלול הספסיס ומסלול "עוגת הכח".
מסלול הספסיס הוא פחות נפוץ אבל יותר מסוכן. מדובר בזיהום שחדר לדם התינוק ומתבטא כקושי נשימתי. כדי לשלול מצב זה, מבצעים בדיקות ותרביות דם, דיקור מותני ודיקור סטרילי של שלפוחית השתן (spa). כל זה נקרא "עיבוד ספסיס" ובקצרה, הרבה מחטים.
מסלול "עוגת הכח" הוא מורכב ואיטי יותר. זה מושג שבו אני משתמשת כדי לתאר להורים מה עובר על פגפגון שלהם. אני מדמה את סך כל הכח שיש לפגון (המשאבים והאנרגיה) לעוגה ומציירת להם לאן הוא מחלק אותה. שמירה על חום, שמירה על סוכר, אכילה ונשימה הם בדרך כלל "זוללי העוגה" הגדולים. הם דורשים נתח נכבד של כח מפגון. לפעמים, אחד מזוללי העוגה דורש יותר עוגה ולא נשאר מספיק עוגה לשאר הזוללים. הכל מתחיל להתפרק. הסוכר נמוך, יש אפניאות, התינוק מתקרר והאחות לא יודעת במה לטפל קודם.
קיים גם מצב הפוך, על פי מנגנון זה. לדוגמא, תינוק עם סוכר נמוך שהודלקה לו עריסה מחממת והסוכר שלו באורח פלא, הופך לתקין. מה שעשינו בהדלקת עריסת החימום הוא הפחתת צריכה של אנרגית חימום הגוף. האנרגיה התפנתה לשמירה על הסוכר בדם. ברגע שמבינים את העקרון, זה די פשוט.

איך אפשר להיעזר בזה בשטח?

במקרה כמו שתיארתי, יש כמה אפשרויות להפחית צריכת אנרגיה על פי עקרון "עוגת הכח". אפשר להחזיר קפאין, להחזיר זונדה, להדליק עריסה מחממת או להחזיר תמיכה נשימתית. כל אלו בבחינת ירידה לצורך עליה. אם נוותר לפג על אחד מזוללי העוגה, הוא יצליח להשתקם ולהגדיל את העוגה שלו. כך הוא יצליח להאכיל את כל ה"זללנים" מהר יותר בהמשך.

מה סדר העדיפויות בעוגת הכח?

במקרה שהופיעה התדרדרות כזו אחרי הפסקת תמיכה מסוימת, תמיד נעדיף להתחיל בהחזרת אותה תמיכה. לדוגמא, במקרה שהאפניאות הופיעו ביום שבו הפסקנו קפאין, נעדיף כנראה להחזיר את הקפאין. הרופא הוא הקובע בשלב זה ולפעמים יש לו שיקולים שונים בניגוד לקו הפשוט המוסבר כאן.

בנוסף, נעדיף לתת טיפול עם פחות סכנות ופחות השפעה על השחרור העתידי.

  1. להדליק עריסת חימום – זה הטיפול הכי קל, עם הכי פחות התוויות נגד, סכנות, או השפעה על השחרור.
  2. להחזיר זונדה – אמנם לא נעים בכלל, אבל צריך לזכור שמקל מאוד על פגפגון לחסוך באנרגיה של ארוחות. בכל זאת מדובר במעבר טבעי למערכת העיכול, ללא סכנת זיהום כמעט. עיכוב שחרור של יום בלבד.
  3. להחזיר קפאין – מחיר גבוה של עיכוב חמישה ימי שחרור. כשאין ברירה, עדיף מפגיעה בנתח אחר של עוגת הכח.
  4. להחזיר תמיכה נשימתית – חמצן הוא חומר עם סכנות שונות לפגון ולכן נשתדל להימנע אם יש ברירה. עיכוב של יומיים שחרור לפחות.
  5. מתן נוזלים והפסקת כלכלה – מדובר בפתרון רק למצבי היפוגליקמיה עקשנים או למצב של חשד לNEC / ספסיס חמור. בדרך כלל לא משתמשים בזה כפתרון למצבי "עוגת כח" רגילים. הסיבה היא סכנות העירוי וחוסר כלכלה שהם מצבים לא נעימים ולא טבעיים.

    שיקול דעת קליני והגיון

    לכל אחות, קיים שיקול דעת קליני. הוא מושפע מנסיון קודם, היכרות קודמת עם הפג ונתוני הפג. לדוגמא, תינוק שנולד בזמן ושוקל 4 קילו, כנראה פחות מתאים להדליק לו עריסת חימום. פג בשבוע 33 עם סוכר 29 נעדיף לתת נוזלים כנראה ולא לסמוך על כלכלה בזונדה בשלב ראשון. בכל מצב קיימים נתונים שונים והנחיות כלליות לא יכולות לגעת בכל מצב לגופו.

מה אני עשיתי?

בשל האפניאות המרובות, לא הרגשתי בנוח להאכיל את הילד דרך הפה ולכן בחרתי באפשרות של הכנסת זונדה. נתתי את 2 הארוחות הנותרות במשמרת שלי דרך הזונדה. אכן, לא נצפו עוד אפניאות למשך כל היום שאחרי. בסופו של דבר הוציאו לו את הזנדה כמה ימים אחר כך והוא השתחרר כעבור שבוע וחצי בלי סיבוכים נוספים.

מעניין לציין, שאחיו התאום (מספר 1) עבר סיפור דומה כמה ימים קודם. במקרה שלו, בחרו לעקוב ולא להחזיר אותו אחורה עד שהגיע למצב שהיה צריך תמיכה נשימתית. בסופו של דבר הוא השתחרר אחרי מספר 2 (שהחזרתי לו זונדה). הוא היה תמרור האזהרה בשבילי מה יקרה אם אמשיך לאמץ את מספר 2 בלי הנחות.

לסיכום

אם זיהיתם מצב של "עוגת כח" עדיף להתערב מוקדם. ירידה לצורך עליה תעזור לפגון לעלות מהר יותר בסופו של דבר. התייעצו עם הרופא. קראו מספר רפורטים אחורה כדי לראות מה היה השינוי האחרון. במקרה שלא זיהיתם שינוי מיידי, פעלו על פי סדר העדיפויות ועל פי שיקול דעתכם הקליני.

בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

אל תחמיצי אף פוסט