ירידה לצורך עליה ו"עוגת הכח" של פגפגון
למה לא כדאי למהר יותר מדי, מהי "עוגת הכח" של פגפגון? ואיך להתמודד עם החמרה נשימתית בפגים שגדלו? הקשרים שאף פעם לא שמתם לב אליהם. נתונים שמתחברים לתמונה שלמה יותר. על הטיפול וההתקדמות של פגפגון והדרישות שלנו ממנו.
למה זה קורה?
איך אפשר להיעזר בזה בשטח?
מה סדר העדיפויות בעוגת הכח?
במקרה שהופיעה התדרדרות כזו אחרי הפסקת תמיכה מסוימת, תמיד נעדיף להתחיל בהחזרת אותה תמיכה. לדוגמא, במקרה שהאפניאות הופיעו ביום שבו הפסקנו קפאין, נעדיף כנראה להחזיר את הקפאין. הרופא הוא הקובע בשלב זה ולפעמים יש לו שיקולים שונים בניגוד לקו הפשוט המוסבר כאן.
בנוסף, נעדיף לתת טיפול עם פחות סכנות ופחות השפעה על השחרור העתידי.
- להדליק עריסת חימום – זה הטיפול הכי קל, עם הכי פחות התוויות נגד, סכנות, או השפעה על השחרור.
- להחזיר זונדה – אמנם לא נעים בכלל, אבל צריך לזכור שמקל מאוד על פגפגון לחסוך באנרגיה של ארוחות. בכל זאת מדובר במעבר טבעי למערכת העיכול, ללא סכנת זיהום כמעט. עיכוב שחרור של יום בלבד.
- להחזיר קפאין – מחיר גבוה של עיכוב חמישה ימי שחרור. כשאין ברירה, עדיף מפגיעה בנתח אחר של עוגת הכח.
- להחזיר תמיכה נשימתית – חמצן הוא חומר עם סכנות שונות לפגון ולכן נשתדל להימנע אם יש ברירה. עיכוב של יומיים שחרור לפחות.
- מתן נוזלים והפסקת כלכלה – מדובר בפתרון רק למצבי היפוגליקמיה עקשנים או למצב של חשד לNEC / ספסיס חמור. בדרך כלל לא משתמשים בזה כפתרון למצבי "עוגת כח" רגילים. הסיבה היא סכנות העירוי וחוסר כלכלה שהם מצבים לא נעימים ולא טבעיים.
שיקול דעת קליני והגיון
לכל אחות, קיים שיקול דעת קליני. הוא מושפע מנסיון קודם, היכרות קודמת עם הפג ונתוני הפג. לדוגמא, תינוק שנולד בזמן ושוקל 4 קילו, כנראה פחות מתאים להדליק לו עריסת חימום. פג בשבוע 33 עם סוכר 29 נעדיף לתת נוזלים כנראה ולא לסמוך על כלכלה בזונדה בשלב ראשון. בכל מצב קיימים נתונים שונים והנחיות כלליות לא יכולות לגעת בכל מצב לגופו.
מה אני עשיתי?
בשל האפניאות המרובות, לא הרגשתי בנוח להאכיל את הילד דרך הפה ולכן בחרתי באפשרות של הכנסת זונדה. נתתי את 2 הארוחות הנותרות במשמרת שלי דרך הזונדה. אכן, לא נצפו עוד אפניאות למשך כל היום שאחרי. בסופו של דבר הוציאו לו את הזנדה כמה ימים אחר כך והוא השתחרר כעבור שבוע וחצי בלי סיבוכים נוספים.
מעניין לציין, שאחיו התאום (מספר 1) עבר סיפור דומה כמה ימים קודם. במקרה שלו, בחרו לעקוב ולא להחזיר אותו אחורה עד שהגיע למצב שהיה צריך תמיכה נשימתית. בסופו של דבר הוא השתחרר אחרי מספר 2 (שהחזרתי לו זונדה). הוא היה תמרור האזהרה בשבילי מה יקרה אם אמשיך לאמץ את מספר 2 בלי הנחות.
לסיכום
אם זיהיתם מצב של "עוגת כח" עדיף להתערב מוקדם. ירידה לצורך עליה תעזור לפגון לעלות מהר יותר בסופו של דבר. התייעצו עם הרופא. קראו מספר רפורטים אחורה כדי לראות מה היה השינוי האחרון. במקרה שלא זיהיתם שינוי מיידי, פעלו על פי סדר העדיפויות ועל פי שיקול דעתכם הקליני.
בהצלחה!
כתיבת תגובה