ואכלת ושבעת ועיכלת

מכירים פגים שאוכלים חצי ארוחה דרך הפה והחצי השני משלימים בזונדה? מכירים פגים כאלו ששוקלים מעל 2 קילו? ניתקלתם בהקאות, שאריות גדולות וסרבנות אכילה מוגברת? למה זה קורה? איך אפשר למנוע את זה? ואיך ניגמל כבר מהזונדה?

למה לתת אוכל בזונדה?

זונדה היא צינור ישיר מהאף או מהפה לקיבה. הוא מאפשר מתן אוכל לתינוקות שאינם מסוגלים לאכול לבד, או לפגים עם בעיה רפואית שמונעת מהם לאכול. זונדה יכולה לשמש גם לניקוז של אויר או תוכן קיבה, במקרה הצורך.

איך להאכיל פגים נכון בבקבוק?

בשבוע 33-34 אנחנו מתחילים להאכיל פגים בבקבוק. לפגים יש נטיה מגונה להדביק לשון לחיך עליון. (הדגמה בתמונה) כאשר מכניסים את הבקבוק לפה של הפג, חייבים לוודא שהבקבוק נמצא מעל הלשון. אחרת, התינוק לא מייצר ואקום ולא יצליח לאכול.

בסיום הארוחה, חשוב מאוד להקפיד על הוצאת אויר, פגים שלא מוציאים אויר אחרי האוכל, עלולים בהחלט להקיא.

לא להתפתות להחליף טיטול

אחרי סוף הארוחה, אנחנו מאוד משתדלים שלא להזיז את הפג ובטח שלא להחליף טיטול. כל תזוזה אחרי אוכל גורמת לפג להקיא או לפלוט. אז נכון שהטיטול מלא והטוסיק יכול להיות אדום, אבל מה עדיף? אוכל בבטן עם טוסיק אדום או תינוק מקיא עם טיטול יבש?

השלמה בזונדה

לתינוק שהגיע לגיל 35 שבועות, אנחנו מעדיפים לתת השלמה בזונדה ב"בולוס" ולא באופן ממושך כמו לפג קטן. "בולוס" הוא בעצם מילה מקצועית שפירושה "בבת אחת". (איך תולים השלמה בבולוס? ניתן לראות בתמונה) כך הפג יקבל את האוכל באופן פיזיולוגי כארוחה ולא באופן ממושך, כמו הפגים הקטנים מאותגרי הספיגה. הוא יעכל מהר יותר וגם יתרגל למתיחת הקיבה השרירית טוב יותר. הפתרון בתמונה מתאים גם לכמויות גדולות של אוכל.

למה בכלל בודקים שארית קיבה?

אחד הפחדים הגדולים שלנו הוא דלקת מעיים נמקית בפגים, שאחד הסימנים שלו הוא שארית קיבה גדולה. זה מצביע על חוסר עיכול האוכל. לכן, לפני כל ארוחה, אנחנו מודדות בעזרת מזרק האם יש שארית בקיבה.

מהן סיבות נוספות לשארית גדולה?

בפג השוקל מעל 2 קילו, ישנן דעות רפואיות רבות שטוענות שאין בכלל צורך לבדוק שארית. זאת משום שהחשש של NEC (דלקת מעיים נמקית) קטן מאוד, עד כמעט ולא קיים. אם בכל זאת מודדים שארית, ויש שארית גדולה, הגורם העיקרי הוא זונדה עמוקה מדי. הגורם השני, הוא עיכוב במתן האוכל – בעיות טכניות (הסבר בהמשך).

הגורם הראשון – גובה הזונדה (עומק)

חשוב לבדוק את גובה הזונדה בכל פג לפני כל האכלה בזונדה. גובה זונדה הגיוני לפג של 2 קילו הוא כ 19 ס"מ. בודקים את המספר ליד האף (ראו תמונה). אם הגובה מתאים, נמדוד שארית עד 2 מ"ל לקילו שזו כמות אוכל תקינה בקיבה של פג אחרי 3 שעות. פעמים רבות מצאתי שהמספר לא מתאים לגובה הרצוי ולכן נמצאו שאריות. אם הזונדה עמוקה מדי, אנחנו בודקים את שארית האוכל במעיים. בהם, אמור להישאר אוכל גם אחרי 3 שעות ולכן הגיוני למצוא שארית.

 

הנחיות כלליות לגובה זונדה ממוצע (כמובן מחייב בדיקה בעזרת ס"מ לכל פג)

• בפג של 1000 גרם- 15 ס"מ
• בפג של 1500 גרם- 17 ס"מ
• בפג של 2 ק"ג- 19 ס"מ
• בפג של 2.5 ק"ג- 21 ס"מ

קבוצת גורמים 2 – גורמים טכניים לאיחור בעיכול

אם פגפגון קיבל השלמה בעזרת פמפ (משאבה למתן ממושך בעברית), ולא בבולוס (זונדה תלויה) כנראה שעברו כמעט שעתיים לפני שהוא קיבל את כל כמות האוכל. בחישוב פשוט – 30 דקות נסיונות האכלה דרך הפה, 10 דקות גרעפס, עוד עשר דקות עד שהבנתם שהוא לא ימשיך לאכול וקראתם לאחות שתחבר את המשך האוכל בזונדה. אחרי כל זה, עוד חצי שעה עד שהכל ניתן בזונדה דרך פמפ. אם כך, נשאר לפגפגון רק שעה לעכל. הגיוני שהוא לא יצליח לעכל את כל האוכל בזמן כזה.

לעיתים יש בעיות טכניות של קיפול צנרת שמונעות גם מאוכל בזונדה תלויה ל"רדת", בשל תקלה טכנית כזו, האוכל יגיע לקיבה באיחור ביחס לארוחה הבאה, ולפגפגון תישאר שארית קיבה.

פשוט להוציא את הזונדה

פגים גדולים (מעל 35 שבועות ומעל 2 ק"ג) ותינוקות שנולדו בזמן, נוטים להתקשות לאכול כשיש להם צינור בגרון. הגיוני, נכון? במקרים רבים ראיתי שכשהוצאנו את הזונדה, הפג התחיל לסיים ארוחות דרך הפה יותר בקלות. שווה לנסות בפגים גדולים.

לזמן זה, אנחנו מנצלות את המועד הרוטיני להחלפת זונדות. אצלנו מחליפים זונדות באופן קבוע בימי ראשון בבוקר. אני עובדת קבוע כמעט כל ראשון בבוקר. לפעמים אנחנו מזהות פג שנראה מתקשה לאכול בגלל הזונדה, ולא מחוסר בשלות. במקרה כזה, אפשר לנסות להוציא את הזונדה מבלי לחדש. בזמן זה, הוא מקבל  ארוחות רק דרך הפה. אם הוא מסיים 2 ארוחות שלימות, ייתכן והוא יישאר בלי הזונדה!

הסתייגות: שיטה זו אינה מתאימה לתינוק שאינו מסיים מעל חצי בקבוק דרך הפה, תינוק היפוטוני, תינוק עם מציצה חלשה ותינוק עם בעיה לבבית. בכל מקרה לגופו, יש לשקול דרך פעולה מתאימה עם האחות והרופא המטפלים.

בתיאבון ועיכול מוצלח

מכל הלב, גילי

 

נ.ב. אשמח לשמוע את דעתכם, תגובותיכם ואיך אתם עושים את זה. התגובות שאני מקבלת מחחמות את הלב, מוסיפות לי מאוד. זה נותן כח להמשיך ולכתוב לכם!

נ.ב. תודה גדולה לכל היועצים והעורכים הלשוניים, הרעיוניים והרפואיים.