עשרת התקפי הלב המיותרים בפגיה

כשרק התחלתי בפגיה, הרגשתי שאני כל הזמן דואגת וכולם סביבי רגועים. ברזל שנראה כמו דם בזונדה, מדבקת מוניטור שנפלה וירידה במשקל הם רק חלק מהדברים שגורמים לדאגה מיותרת. להיות הורה או איש צוות חדש בפגיה, זו משימה שלחץ דם גבוה בצידה. רוצים לדעת מתי לדאוג ומתי להישאר רגועים?

כדי למנוע התקפי לב מיותרים, הכנתי בשבילכם רשימה של 10 מקרים נפוצים שמדאיגים לפעמים לשווא בפגיה. האמת היא, שנפלתי ברובם בעצמי לא פעם בתור אחות חדשה ואמא טריה. סקרנים? קדימה!

1. ירידה במשקל

גם אותי לימדו שצריך לפטם תינוקות ולשאוף שיעלו במשקל. לכן, כשאמרו לי בתינוקיה שיאיר ירד במשקל כמובן שהתחלתי לבכות. טיפשה שכמוני! למה לבכות? איך בזבזתי אנרגיות על דאגות מיותרות! תינוק חייב להיפטר מנוזלים עודפים אחרי הלידה ולכן כל תינוק יורד במשקל אחרי הלידה. להיפך! אם תינוק לא יורד במשקל אחרי הלידה אנחנו דואגים. אפשר לראות בעקומה המצורפת, את מגמת הירידה במשקל הצפויה וכיצד התינוק שומר עליה יפה. זו ממש ירידה לצורך עליה.

המטרה היא רק לשמור שהתינוק לא יורד יותר מ10% ממשקל הלידה. (לשבור עקומה) רק במקרה כזה, ואני חוזרת, רק במקרה כזה! יש מה לדאוג. אחרי אינספור אמהות בוכיות, שיניתי גישה. כששואלים אותי "איך המשקל?" במקום לענות "ירד במשקל" אני עונה : "המשקל בסדר" , או : "שומר על העקומה".

2. מדבקת מוניטור שנפלה

לניטור התינוק יש משמעות רבה בפגיה. את זה מבינים מהר מאוד ההורים ואנשי הצוות החדשים. מה שהם לא מבינים, הוא שיש דרגות דחיפות שונות לצפצופים שונים של הניטור. מצב נפוץ יחסית, הוא כאשר נופלת מדבקת מוניטור מהתינוק. ברגע זה, מתחיל אחד הצפצופים הרועשים ביותר במחלקה. לתדהמתם של ההורים, אני ממש לא עוזבת הכל ורצה להתחיל החייאה.
למה? מדידת הסטורציה נותנת לי קריאה אמינה מאוד גם של הדופק. המשמעות היא, שהתינוק עדין בחיים, למרות שהמוניטור מראה דופק 0 או סימן שאלה. בתמונה לדוגמא, הדופק הוא 134 למרות שהקריאה העליונה היא 0. ברגע שאתפנה, אני אדביק מדבקה חדשה והשקט יחזור על כנו. בינתיים, תשתדלו להאמין לי שהכל בסדר?
במקרה שמד הסטורציה נפל, המכשיר יראה 0 (כמו בתמונה) זה מקרה שבאמת דורש החזר מד סטורציה לרגל מהר. זאת משום שאין ניטור אחר, אבל עדיין התינוק כנראה בסדר. זה לא דסטורציה. הדופק שלו כנראה לא 0 אם הוא בוכה ומעיף את המד סטורציה מהרגל. 

3. הידיים קרות

אחד הדברים שאמא לימדה אותנו בתור נערות הוא שאם הידיים/ רגליים/ אף של אחים שלנו קרים, סימן שצריך להלביש להם סוודר. זה נחמד לילדים, אבל לא לתינוקות ויילודים. המדד לחום גוף של תינוק הוא בבטן ובבית החזה. אם הם נעימים, הכל בסדר. אם הידיים קרות, זו לא סיבה לדאגה. אני יודעת, שזה שינוי שינוי גישה שקשה לעשות. במקרה שהם נורא לא רגועים אני מראה להם את כל מדידות החום התקינות ואפילו מודדת איתם שוב.

4. הידיים קצת סגולות

ביום הראשון אחרי הלידה, הידיים לפעמים נשארות קצת סגולות, יש לזה שם מפוצץ בשפה הרפואית "אקרוציאנוזיס" וזו תופעה מוכרת. זה לא סימן שמשהו לא בסדר, זה דווקא מאוד נורמלי. כמו שאומר "טונה"- גם זה יעבור! הסתייגות: לא מדברת על מקרים של חשד לבעיה בעירוי או על מקרים שהילד קר או כחול בכל הגוף.

5. התינוק נראה צהוב

כשרמת הבילירובין עולה מעל כ5 התינוק מתחיל להראות צהוב. הצבע הצהוב בולט מאוד בפנים. בתמונה תוכלו לראות תינוק שנראה צהוב. רמת הבילירובין שלו בגיל 158 שעות היא 11. נכון, זה גבוה, אבל זה לא דורש טיפול על פי העקומה המתאימה לשבוע הלידה שלו. (בתמונה למטה)

תינוק צהוב, יש מוהלים שלא מוכנים למול בלי קשר לתוצאת הבילירובין שלהם. זאת משום שההלכה לא בהכרח מתחשבת בגרפים אלא בצבע התינוק על פי פוסקים שונים.

6. צפצוף של אוכל שנגמר

עוד צפצוף שמפיל את פניהם של הורים לשווא הוא צפצוף של ה"פאמפ", המשאבה שנותנת תרופות ואוכל בקצב איטי. כשההמכשיר מתחיל לצפצף, ההורים מאבדים את מנוחתם והאמת, שגם התינוק סובל מהרעש. אנחנו משתדלות להזדרז ולכבות את המכשיר והצפצוץ מהר עד כמה שניתן. חשוב להבין, שהצפצוף אינו דחוף והוא יכול לחכות דקה עד שנסיים לטפל בתינוק אחר.

7. ברזל בזונדה שנראה כמו דם

פגים מקבלים טיפול בברזל מגיל שבועיים או חודש למניעת אנמיה של פגות. את הברזל אנחנו מעדיפים להזריק בזונדה אם היא

עדיין בנמצא. כשהורה רואה ברזל בזונדה בפעם הראשונה, הוא בטוח שמדובר בדם. זו בהחלט חוויה מפחידה מאוד שיוצא להורים בפגיה לחוות. לכן, גם אחרי חודשים של אשפוז אני עדיין חוזרת ומסבירה. בכל משמרת בוקר בשעה 12 בזמן הזרקת ברזל בזונדה: "מדובר בברזל ולא בדם". עדיף 100 הסברים יותר מדי ולא הסבר אחד פחות מדי.

8. התינוק אדום אחרי אמבטיה

אם השתמשתם במים חמים וטובים לאמבטיה של הבייבי, תוכלו לצפות בתופעה מיוחדת. מייד אחרי שמוציאים אותו ומתחילים לנגב, יש מין הסמקה של כל העור, לכל אורך ורוחב הגוף הקטן והחמוד. פתאום התינוק נראה אדום מאוד. אם אתם הורים טריים ולא מכירים את התופעה, אתם עלולים להיבהל. לא מדובר בהפסקת נשימה, וגם לא חס ושלום בכוייה. זו תופעה נורמלית של הרחבת כלי דם, כתגובה לחום המים.

9. המקוניום והשתן נראים כמו דם מתחת לאורות הכחולים

בזה אני נופלת עד היום, מתחת לאורות הכחולים המיועדים לטיפול בצהבת ("בילי לייט") השתן והמקוניום (הצואה השחורה של הימים הראשונים) נראים כאילו דמיים. כל פעם אני מתחילה להיכנס ללחץ ואז נזכרת שצריך לכבות את האור. בלי אור, הכל שוב נראה נורמלי ובצבעים טבעיים ותקינים. אז לפני שאתם רצים לקרוא לרופא, תוציאו את הטיטול מחוץ לאור הכחול ותראו אם הוא עדיין נראה דמי.

10. התינוק לא עבר סינון שמיעה

טוב, זה באמת נפוץ בפגיה. בתינוקות רגילים הממוצע הוא כ9% נכשלים בבדיקת סקר, ופגיה, אפילו גבוה יותר. כאשר אחוז החירשות בישראל הוא 0.002%. כלומר, הסיכוי שתינוק שנכשל בבדיקת סינון שמיעה הוא אכן חירש, עדיין נמוך יחסית. הסיבות לכשלון מוטעה בבדיקה, הוא רעש סביבתי ונוזלים באוזניים.

כמובן, שאסור לזלזל בכשלון וחייבים להמשיך לבדיקות יותר אבחנתיות כמו BERA. אבל, מכאן ועד דאגה – ארוכה הדרך. סיבות נוספות המגבירות סיכון לכשלון בסינון שמיעה בפגיה הן הרעש הסביבתי, חוסר היכולת לניוד התינוק לחדר שקט לשם הבדיקה ומשקל נמוך. כל אלו, מגבירים את הסיכוי של התינוקות בפגיה להיכשל בסינון שמיעה למרות שייתכן שהם שומעים היטב.

 

זהו! מקווה שאני לא מרגיעה מדי ותמשיכו להיות ערניים ולעזור לצוות לשמור לכם על הפגפגונים.

אני ממש סקרנית אם עזר לכם? מנע מכם התקף לב אחד או שניים? קרה לפני שהספקתם לקרוא? אם נהניתם, תגיבו כדי לתת לי כח להמשיך לכתוב לכם!

תודה לכל העוזרות במלאכת איסוף התמונות והרעיונות, השותפות להגיגים ולרעיונות ולאלירז הנהדרת.

מכל הלב, גילי

8 תגובות

  1. את נהדרת!
    אומנם אני סטודנטית שעובדת כמעט שנה בפגיה, ויש שיגידו שזה כבר לא נחשב כעובדת חדשה, אך אני עדיין מרגישה חדשה בהרבה דברים בפגיה. הפוסטים שלך מלמדים אותי הרבה ואני נהנית מזה כל פעם מחדש!
    תודה יקרה ושבת שלום ????

    1. תודה רבה ליאה! רק שנה? וואו! מרגיש הרבה יותר..שמחה שאהבת! אשמח לשמוע ממך בעתיד רעיונות והצעות לבלוג

  2. בלוג מהמם ופוסט יעיל ומהותי ביותר. באופן כללי מקראה לפגיה, ופה בכלל.
    יש פה יתרון – בפגיה יש מי שיסביר, בבית לא תמיד מבינים מה רוצים מאיתנו…
    את מסבירה מדהים, והלוואי והיה בלוג כזה בתקופתי 🙂

  3. אמא של יואב! תודה על הפירגון! ועל ההשראה לשם של הבלוג…(אני לא ישכח לך את זה!!) למרות שמאז, כבר שמעתי אמא של תינוק חמש קילו קוראת לו "פגפגון" ולא ידעתי איך להגיב.

    1. אני עדיין קוראת לו פגפגונצ'יק שלי למרות שהוא יותר דומה לסופגניה 🙂

  4. שכחתה את צלצול מהחממה כשנגמר לו המים. חזק יותר ומפחיד יותר מכל השאר, עם אורות מהבהבים מדי!

    1. נכון! איך באמת לא חשבתי על זה?כשנגמר המים באינקובטור, באמת מתחיל אחד הצלצולים הנוראים בלי סיבה מלחיצה באמת

    2. צינורות העירוי עבור שומנים TPN גם נראה כמו דם.

      😉 את יכולה לדעת שאני מסתכלת בתמונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

אל תחמיצי אף פוסט