רשות הדיבור למשפחה! יום המשפחה שמח

לרגל יום המשפחה, מסכמת חמש שנים של עבודה במשמרות. היתרונות, החסרונות, העליות והמורדות. איך המשפחה מתמודדת עם העבודה? מה חושבים הילדים שלי על העבודה שלי? ומה אני עושה כדי להקל על המשפחה במהלך העבודה שלי.

יום משפחה שמח! אחרי התגובות הנלהבות מהפוסט הקודם, (תודה לכולם!) החלטתי לתת למשפחה שלי עוד קצת את הפוקוס והבמה.
זה לא סוד שקשה לעבוד במשמרות. במיוחד כשמדובר במשמרות תובעניות כל כך מבחינה פיזית ונפשית כמו אחות בבית חולים. הילדים ואני, נספר לכם קצת איך משפיעה עבודה כזו על המשפחה. על היתרונות והחסרונות המשפחתיים בעבודה מסוג כזה. איך להעצים את היתרונות ואיך להחליק את החסרונות?

• 

כאופטימית מושבעת, אתחיל ביתרונות:

יתרון מס 1 – תכנון זמן גמיש

יש לך ילדים? קורה שהם חולים בחורף? בתור אחות תוכלי מראש לקחת משמרות לילה בעונת החורף וכך לא למצוא את עצמך תקועה בלי סידור לילד חולה. צריכה ללכת לסדר משהו בבנק? אין בעיה! יש לך כמה בקרים פנויים בשבוע.

יתרון מס' 2 – הכסף

חד משמעית, עבודה בבית חולים כאחות במשמרות, היא מאוד משתלמת. באיזה עוד מקום עבודה אפשר לעבוד 24 שעות שבועיות ולהרוויח 8000 ש"ח או יותר? אם כבר צריך לעבוד לילות שבתות, לפחות נרוויח טוב מזה.. בד"כ יוצא לי לעשות משמרות שישי לילה/ מוצ"ש לילה ועוד לילה או שניים בשבוע. זו בהחלט עבודה שמכניסה היטב.

יתרון 3 – להיות עם התינוק בבית

אחרי שנועה נולדה רציתי להיות איתה כמה שיותר בבית ולכן הכנסתי אותה למסגרת רק פעמיים בשבוע. למרות שעבדתי 3-4 פעמים בשבוע ובנוסף למדתי בקורס העל בסיסי, הצלחתי להיות רוב השבוע איתה בבית. לקחתי משמרות לילה ושבת. אני מרגישה שזה עזר לה להיות בריאה יותר נפשית ופיזית.

ונעבור לחסרונות:
חסרון מספר 1 – הרס חווית השבת המשפחתית

בכל משפחה נורמלית יש את שבת לאיפוס, זמן איכות ושלווה. רק אצל משפחות הצוותים הרפואיים שבת היא יום שבו החסרון של אמא מורגש במלוא עוצמתו. גם הבעלים של החברות האחיות שלי שהן לא דתיות, מתלוננים שהן חסרות בשולחן השבת ובהוואי המשפחתי. בעל אחד אפילו אמר לי פעם : "אני מרגיש כמו אב גרוש, כל שבת עם הילדים לבד בגינה, זה מאוד קשה"

חסרון מספר 2 – דופק את הבריאות והשעון הביולוגי

מחקרים מראים שאחיות שעובדות במשמרות, נוטות יותר לחלות במחלות שונות ביניהן סרטן. אני לא צריכה לקרוא מחקרים כדי להרגיש שזה גרוע. באופן אישי אני סובלת מג'ט לג כל משמרת לילה. בכל החמש שנים האלו, לקח לי יומיים להתאושש מכל משמרת לילה. לפעמים אני עושה משמרת לילה נוספת, עוד לפני שאני מספיקה להתאושש מהראשונה.

והבושות… איזה שטויות אני יכולה לדבר אחרי משמרת לילה. כאילו המח שלי מכובה. בעלי כבר יודע לא לקחת אותי לשום מקום חשוב ביום שאחרי משמרת לילה.

חסרון מספר 3 – חרדת נטישה

לילדים מאוד קשה כשאני צריכה ללכת בלילה ובשבת. משום מה לא מפריע להם אף פעם שאני עושה משמרת בוקר. אבל לפני משמרות לילה ושבת – הם פשוט "מתבאסים" כל פעם מחדש.

כששאלתי את איילת מה הכי קשה לה בעבודה שלי היא אומרת: "שאת הולכת בלילה ואנחנו לא מקבלים לראות אותך" . אולי "חרדת נטישה" זה תיאור קצת מוגזם, אבל ממש לא קל להם כשאני לא בבית בלילות ושבתות

מה אפשר לעשות כדי לעזור למשפחה להתמודד עם החסרונות?

הכנה מראש = הרגשת שליטה

אם הם יודעים מה עומד לקרות, זה מאוד עוזר להם להירגע. הרבה השתנה כשנתקלתי במודעה הזו.

לוח מגנטי שהוא גם לוח מחיק (חדש!!)
מיועד לאחיות????
ולעובדי משמרות✨..

נוצר מתוך צורך בסיסי לעשות קצת סדר בבלאגן..
עלות ללוח מגנטי וכרטיסיות 40 שח

טעימה קטנה עבורכם… תהנו!!???? (בסרטון שלא הצלחתי לצרף, מראים את לוח השנה בפעולה)
להזמנות: בת חן 0503433450

אבל כמו שאתם מכירים אותי, מהפוסט על חסכון בהנקה, החלטתי לחסוך את הכסף ולהכין בעצמי מדבקות ללוח שנה שעל המקרר במקום לקנות את הערכה המלאה. על המדבקות שאני הכנתי בעצמי, יש ציורים של שמש למשמרת בוקר, אמבטיה למשמרת ערב וירח עם כוכבים למשמרת לילה. כך הילדים הבינו על איזה משמרת מדובר, גם לפני שלמדו לקרוא.

שוחד

המזל הוא, שהפגיה היא מקום שכמעט תמיד יש בו דברים נחמדים להביא הביתה. שוקולדים, עטים, בקבוקים ריקים של מטרנה לבובות, מכתבי תודה ובלונים. הילדים שמחים כשאני מביאה להם משהו מהעבודה. אפילו כשאני מביאה להם כוס עם הלוגו של הבית חולים, או ככפה מנופחת לבלון, הם יכולים להתלהב משום מה.

ואיילת אומרת: "הפרסים זה הכי שווה, אמא, את יכולה תמיד להביא לנו פרסים?"

אני משתדלת לזכור, להחזיר איתי משהו קטן. כך הילדים ידעו שחשבתי עליהם גם בעבודה.

 האם אני מגזימה עם הדאגה על הנזק הנפשי לילדים?
בעיני, אחד המדדים לזה, הוא לבדוק, כמה בנות לאמהות שהיו אחיות במחלקות אינטנסיביות בחרו להיות אחיות בעצמן?

אני באופן אישי מכירה 2 אחיות שגם אמהות שלהן היו אחיות, אבל זה לא היה במחלקות אינטנסיביות. להיפך, אני מכירה הרבה נשים שסיפרו לי שהן היו בטראומה מהעבודה של אמא שלהן במחלקות אינטנסיוביות, שהיה להן ברור שהן לא יהיו אחיות.

אולי זה סתם מי שאני מכירה, ובאמת יש הרבה אחיות שהן בנות לאחיות ממחלקות אינטנסיביות, ואולי לא. מעניין במה יעסקו הילדים שלי? האם עשיתי להם טראומה או שהם יפלו קרוב לעץ? 

ותודה לבעלי שהביאני עד הלום!

מה עם הבעלים? אני קוראת להם להקים קבוצת תמיכה! מחיפושי הנרחבים ברשת, לא ראיתי שקיים דבר כזה. הבטחתי לא לעשות ליוסי פדיחות, אבל אני רק אגיד שזו הקרבה מאוד גדולה. שלי ושלכם- שלו הוא. בלי התמיכה והעזרה שלו, לא הייתי מצליחה לעבור יום אחד בפגיה, לכתוב פוסט אחד בבלוג, או ללמוד יום אחד בבית הספר לאחיות! תודה!

ונסיים בדקת הערכה לכל הנשים האלופות שמצליחות להיות אמהות טובות, רעיות נאמנות, בעלבוסטיות, קרייריסטיות. אחיות מקצועיות והכי חשוב – בעלות סדר עדיפויות בריא והבנה שהמשפחה היא הערך העליון.

מכל הלב, גילי.