סיפורה של אמא שהפכה לאחות – יום האחות 2020
הכירו את נעמה ידיד: בת 33, נשואה ואם ל3, תושבת אפרת בגוש עציון. תוך כדי עבודתה כסטודנטית לסיעוד בפגיה, נעמה ילדה פגית בשבוע 29. מאז, נעמה הפכה לאחות פגיה מבטיחה וילדה במועד עוד בן בריא ושלם.
השבוע, כסגירת מעגל, היא סיימה הסמכה רשמית של אחות טיפול נמרץ פגים.
לכבוד יום האחות, שחל היום, בחרתי לספר את סיפורה של קולגה, אחות מוכשרת ואמא נהדרת. כשהיא משתפת אותי בסיפור יוצא הדופן, לא ברור למי הכתיבה עושה יותר טוב. לי, כמאזינה שמקבלת חיזוק והשראה, או לה, מהתרפיה והפורקן של השיתוף.
בעשרה בטבת התשע"ה (2015) נולדה בת לנעמה ותם ושמה כרמל. היא נולדה בשבוע 29 בעקבות רעלת הריון קשה. באותו הזמן, נעמה עבדה כסטודנטית לסיעוד בפגיה.
מה גרם לך לעשות הסבה לסיעוד?
כל החיים רציתי להיות אחות, זה היה חלום ממש ישן שכמעט וויתרתי עליו, לא ממש ברור לי למה. לשמחתי, עם הרבה תמיכה של בעלי, תם, אזרתי אומץ ועשיתי את זה. בגיל 27 וחודש לפני לידה ראשונה.
האם החלטת לעבוד בפגיה בגלל או למרות האשפוז עם הבנות?
גפן, הגדולה שלי, נולדה בשבוע .35+6 היא הייתה בפגיה שבוע בגלל מצוקה נשימתית. בזמן שהייתי איתה שם, מאוד התפעלתי מהעבודה של האחיות. (אני זוכרת את כל מי שטיפלה בה בשבוע הזה, כולן חברות טובות שלי היום) חשבתי שזה מקום שמעניין אותי לעבוד בו. כשכרמל נולדה בשבוע 29, זה היה 4 חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד כסטודנטית לסיעוד בפגיה. האשפוז שלה בפגיה גרם לי להבין שזה לגמרי המקום בשבילי.
במה הטיפול שלך שונה מטיפול של אחיות אחרות?
אני לא חושבת הטיפול שלי שונה משל אחיות אחרות. יש לנו צוות מדהים ומרגישים שכולן עובדות עם הלב ממש. מה שאני מרגישה, זה שיש לי איזה ערך מוסף בזה, שאני באמת יכולה להבין מה האמהות עוברות. כשעבדתי בפגיה לפני הלידה של כרמל, דברים שהיו נראים לי חסרי משמעות, פתאום הסתכלתי עליהם בצורה שונה. פתאום הבנתי, כמה זה משמעותי להלביש את התינוקת שלך בבגדים שהבאת לה מהבית, כמה זה משמעותי להחליף לה טיטול ועוד פרטים קטנים שאולי נשמעים מאוד טריוויאליים, אבל לאמא לפג הם בכלל לא. הפרטים הקטנים, יכולים לעשות את ההבדל בין להיות אמא פעילה, שמרגישה משמעותית לתינוק שלה, לבין הרגשת חוסר אונים וחוסר שליטה.
מה הטיפ שהיית נותנת לאמהות לפגים?
קודם כל לשתף, לדבר עם אמהות שהיו שם. הן יכולות להיות כתף ואוזן קשבת יותר מכל אחד אחר. הן לא יענו לך "שטויות ויהיה בסדר" או "אני מכירה פג שנולד קילו והיום הוא ענקי" ועוד כל מיני תגובות אחרות, שמאוד מתסכלות אמהות לפגים. בהקשר זה, אני אספר, שבימים אלה יוצא לדרך פרוייקט שהקמתי בפגיה יחד עם העו"סית. הפרוייקט לסיוע לאמהות על ידי אמהות שלפגים לשעבר. אני מאמינה שזה פרויקט עם הרבה כוח, שיכול מאוד לעזור לאמהות בהתמודדות הלא פשוטה הזאת.
מה הטיפ שהיית נותנת לאחיות?
הטיפ שלי לאחיות, הוא להבין שההורים הם חלק בלתי נפרד מהטיפול. להקשיב להורים ולהיות שם בשבילם, זה חשוב כמו לקחת מדדים חיוניים לפג. אנחנו אלה שמתווכות להורים את הסיטואציה. מאוד תלוי בנו, איך תהיה שם השהות שלהם. זו אחריות ענקית.
והטיפ הכי חשוב – לחייך, אחות שמחייכת אליך, כאמא, ושואלת בשלומך, זה כל כך משמעותי.
מה היה הרגע הכי קשה באשפוז?
הרגע שזכור לי כרגע הקשה ביותר היה בערך שבועיים לפני השחרור. אחרי המון זמן שכרמל הייתה עם תמיכה של חמצן בערב עזבתי אותה כשהיא באוויר חדר. כשחזרתי בבוקר היא שוב הייתה מחוברת לחמצן על 30%. בכיתי במשך איזה 3 שעות ופשוט לא הצלחתי להירגע. האכזבה הגדולה מהחזרה אחורה, שברה אותי לגמרי. אני הייתי בטוחה, שאנחנו אוטוטו בבית. אבל ב"ה בהמשך היא נגמלה וחזרנו הביתה.
נעמה, מה נתן לך כח באשפוז?
מה שנתן לי כוח באשפוז היו המשפחה והחברות, שתמכו ועזרו. גם הצוות המדהים של הפגיה, שהוא כמו משפחה. הצוות שלא הפסיקו לדאוג, לעזור ולאפשר לי להרגיש שאני חלק ממה שקורה שם. וכל זה, בהמון סבלנות והכלה.
ספרי קצת על כרמל? את עדיין מרגישה את הפגות? האם את מפחדת עליה יותר מאשר על הבנות האחרות?
כרמל ילדה מדהימה ושמחה. היא קצת קטנה פיזית אבל מאוד חכמה. היא ילדה ביישנית מאוד, לוקח לה זמן להיפתח עם זרים. מבחינת ההתפתחות היא הפתיעה אותנו ועשתה הכל מאוד מהר.
אני חושבת שבתור תינוקת יותר פחדתי עליה ממה שהייתי עם האחרים. אולי זה גרם לי אפילו בלי לשים לב לגונן עליה יותר מידי. אבל היום, אנחנו מתייחסים אליה כמו אל השאר. כל אחד והצרכים שלו, כל אחד מדהים ומיוחד בדרכו שלו.
האם היה קל יותר או קשה יותר להיות מתוך המערכת בתור אמא לפגית? הידע מרגיע או מפחיד?
לשמחתי, כשכרמל הייתה בפגיה, עבדתי כסטודנטית בפגיה רק זמן קצר. לכן, עוד לא הבנתי הרבה. זה אפשר לי להיות באופטימיות נקיה. עוד לא ידעתי אז, על כל התרחישים המפחידים שיכולים לקרות בכל רגע. בדיעבד, אני שמחה על זה כל כך. היום אני יודעת הרבה יותר ומבינה עוד יותר, כמה הילדה הזאת היא נס. כמה השהות, היחסית חלקה שלה, בפגיה, היא נס ענקי. אני חושבת שבמקרה הזה, מוסיף ידע מוסיף מכאוב. באותו זמן היה טוב לי עם הידע החלקי שהיה לי. יכול להיות, שהיום הייתי משתמשת בידע ככוח. בגדול, אני אדם אופטימי, משתדלת לראות את הדברים בצורה חיובית. זה עזר לי מאוד אז כאמא לפגית וגם עוזר לי היום בתור אחות.
מסר לאומה מהפגיה בתקופת קורונה
תקופת הקורונה היא תקופה מאוד מאתגרת לכולנו. אחרי שהתרגלנו לעבודה התמידית עם מסכה ועוד שכבות למדים, העבודה היא אותה עבודה. הדאגה לפגים היא אותה דאגה. מה שמאוד חשוב בתקופה הזאת, הוא לנסות להיות יותר מתמיד בשביל ההורים. כמו שכולנו חווינו בתקופה הזאת בידוד חברתי, גם הם חווים את זה. אצלם זה הרבה יותר עוצמתי, בגלל הצורך הגדול בסיוע פיזי ונפשי. סיוע שהם לא יכלו לקבל כל התקופה האחרונה, מהמשפחה והחברים. אני מתפללת שהתקופה הזאת תהיה מאחורינו ונוכל לחזור לחיים הנורמליים שהיו לנו קודם.
איך ההרגשה להפוך לאחות טיפול נמרץ פגים?
התעודה שקיבלתי השבוע היא לגמרי סגירת מעגל מבחינתי. הגעתי למקום שעליו אני חולמת מאז שכרמל נולדה. אני יכולה להחזיר ממש קצת מהטוב שקיבלתי, מכרמל, המתנה הענקית שקיבלתי בניסים ממש ובזכות העבודה המאומצת של כל הצוות המדהים בפגיה.
אחותינו, את היי לאלפי רבבה!
מכל הלב, גילי
כתיבת תגובה