גם אני הורה לפג ויש לי פוסט טראומה – תגובות הקוראים מהפוסט הקודם

שבוע טוב! שנה טובה! מה שלומכם?

כשכתבתי את הפוסט הקודם, לא ידעתי איזו תיבת פנדורה אני משחררת. לפעמים אני מתיישבת לכתוב על נושא אחד ופשוט יוצא לי לכתוב על נושא אחר. אני שמחה שהפעם, הנושא שהציף אותי ופשוט הכריח אותי לכתוב, היה באמת רלוונטי להרבה קוראים.

כל קורא או קוראת שפגשתי רצו להגיב ולשתף. קיבלתי המון הודעות אישיות שסיפרו חוויות על אשפוזים בפגיה שהובילו לקשיים שונים. אז קודם כל, תודה לכולם על השיתוף והתגובות. קיבלתי תגובות של אימהות לפגים שמספרות שמרכיב נוסף של הטראומה הוא האשפוז הממושך במחלקת נשים. היו שדווקא חוו כטראומה, את החזרה הביתה והקושי לטפל בתינוק בלי צוות תומך מסביב.

גם מי שחשבה שכבר התגברה על הטראומה, התחושות והזכרונות לפעמים צפים בזמנים מסויימים, כמו כשהיא נכנסת לפגיה, או ביום ההולדת של הילד, או אם בטעות הן נתקלות בכתבה על פגים. אני שמחה שעזרתי להורים להבין שמה שהם עוברים הוא נפוץ, בעל הגדרה ואפשר וכדאי לטפל בו.

אז מה לעשות במקרים כאלו?????

בשלב הראשון כדאי לפנות לרופא משפחה שיפנה אתכם להמשך מענה פסיכולוגי במסגרת קופת החולים. זה הפתרון הנגיש והזול, ובדרך כלל המספיק. תחום רפואת הנפש במסגרת קופת החולים הוא יחסית מפותח.

במקרה שלא הצלחתם להגיע למענה מתאים, או שאתם רוצים מענה מיידי, כדאי לפנות למטפל או מטפלת רגשיים שהתמקצעו בתחום. ללכת למטפל שהחליט לטפל מתוך נסיון בלי הכשרה מתאימה, מעבר לבזבוז הכסף, יכול לגרום לנזק של ממש.
אשמח לעזור באופן אישי לכל מי שצריכה הפניה לגורם מתאים???? באהבה!

הלוחמת – תחושות של אמא שעומדת להתגייס לפגיה

בחרתי  לפרסם את התגובה של אפרת, חברתי המדהימה ואחותי למקצוע. את אפרת הכרתי עוד כמתנדבת נוער מד"א, כאחות במיון שערי צדק. היא ילדה את ביתה, נעמה  בשבוע 36 ובמשקל לידה נמוך. את הדברים היא כתבה כשהבינה שהיא עומדת ללדת פגית.

" אני ממש עצובה… 

נתתי לעצמי את כל הבוקר לבכות ולהתאבל על החוויה המקסימה שחשבתי שתהיה לי, ולהכין את עצמי לחוויה אחרת לגמרי. סילקתי מהתיק את כל חמשת הפיג'מות הורדרדות המפנקות שהכנתי לי מתוך מחשבה שכל היום אשב לי על המיטה ואניק. במקום, הכנסתי חליפת מדי קרב שחורה, שתשאר נקייה הרבה זמן.

את הבקבוקים של הסבונים והקרמים המפנקים השארתי בבית. למקלחות הספורות והקצרות שכן אוכל לעשות, הסבון הנוזלי של בית החולים יספיק. בכלל, במקום מזוודה מפוארת, עברתי לתיק גב קומפקטי. אני כבר לא באה להתפנק, אני באה להלחם על הבת שלי שעומדת להיות בפגייה!"

בסיום הסיפור ושבוע של אשפוז, אפרת ונעמה חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה עם שאר המשפחה המהממת שלהם.

 

זה נכון! כל אחד מההורים בפגיה הוא לוחם! לוחם לצד התינוק הגיבור שלו! וכמו שכל אחד מהלוחמים במלחמה יוצא משם אדם אחר, כך גם הורים בפגיה עוברים חוויות שמשנות את המצב הרגשי שלהם לכל החיים, לטוב ולרע.

מהי נקודת השליטה של ההורים?

מכירים את ההורים שהפג שלהם תמיד יהיה לבוש בבגדי פגים מתוקתקים? גם אם זה עולה להם הרבה כסף, או שזה דורש מהם להפעיל מכונה כל יום. מבחינתם, נקודת השליטה היחידה שלהם כרגע, היא מה התינוק שלהם ילבש. הם מוכנים להתאבד על זה! זאת גם החשיבות הגדולה של שאיבת חלב בפגיה. זו נקודת שליטה לאמא. השליטה על החלב היא רק בידיים שלה! השליטה מחזירה את השפיות, מפחיתה חרדה.

 

 

טיפלתי פעם בפגית מתוקה שאמא שלה עמדה לצוות על הראש, שנביא לה בקבוקים עם דקדקנות לא רגילה. היא ביקשה, להביא לה את הHMF – (אבקת חלבון ומינרלים) רק בתוך 20 ס"ס חלב אם מתוך 40. את הברזל דווקא בתוך 5 ס"ס של חלב אם. ועוד כל מיני בקשות שבתור אחות, היו מעט מטריחות ולא רגילות.

למרות שהייתי עמוסה, וזה היה נשמע לי ממש מוזר, תמיד עשיתי כל מה שיכולתי כדי לפרגן לה מכל הלב בדיוק את מה שביקשה וכמה שיותר מהר! היום אני מבינה שזו היתה השליטה שלה. היא לא יכלה לשחרר הביתה את הילדה, היא גם לא יכלה להיות איתה כמו שרצתה, כי היו לה עוד הרבה ילדים בבית.  אבל בכמה ס"ס יערבבו את הברזל? בזה היא יכלה לשלוט!

לקראת יום כיפור : בקשת סליחה ומחילה ממשפחת הפגיה

בהזדמנות זו, לפני יום כיפור, ממש מבקשת סליחה ומחילה.

מכל מי שפגעתי בו בכתב, במעשה, בהדרכה לא מספקת, בקוצר זמן, בחוסר הקשבה, בקוצר סבלנות, בעיכוב מענה לבקשות, בחוסר חיוך, שנתתי הרגשה לא טובה, או בכל דבר שנפלתי בו במשך השנה או בכלל. באמת יש הרבה על מה להתנצל, יש הרבה לאן להשתפר…

קטע שכתבתי בשנה שעברה, לפני יום כיפור:

" סליחה שלקח לי חצי שנה להביא קפה למרות ששתיתי כל משמרת.
סליחה שלא הספקתי להגיד בוקר טוב לאחיות בצד השני של המחלקה.
סליחה לאחות במשמרת שאחרי על שהשארתי לה מחלקה מבולגנת, ארוחות או מקלחות.
סליחה לכל ההורים שניסו להתקשר לפגיה ולא הצלחתי להגיע לטלפון.
סליחה לפגים שהפסקתי להם את הארוחה באמצע כדי לענות לטלפון.
סליחה מכל ההורים שביקשו דברים והיו צריכים לחכות הרבה עד שאני יתפנה לעזור.

בתור דוסית שצמה תוך כדי הנקה לא מעט פעמים, אימצתי לי כבר גישה לנושא. משתפת בשמחה והלוואי שיקל מעט על הצום שלנו.

כמה דקות לפני הצום

שותה כוס מיץ ענבים, כמה שקדים, כפית דבש לבסוף כוס תה מר לא רותח. דווקא בסדר הזה. לסיים כל כוס עד הסוף.