אחים זה ביחד, אחים זו משפחה!

השבת ברחנו מההצפה שהתגברה בבית שלנו (סיוט!) להתנדבות האהובה עלינו כמשפחה : שבת עם עמותת אחים. בעמותה, בוגרי פגיה ובעלי צרכים מיוחדים שונים. יוסי ואני מלווים אותם כבר כ 6 שנים כחלק מהצוות הרפואי. השבת ייסדנו תרפיה בתינוקות ואפילו איילת התחילה את הסטז' שלה כאחות. שאפו ענק לצוות נוער ברוכין ולישוב שהתגייס לביצוע המשימה.

זה נכון, אנחנו משפחה הרפתקנית באופן לא רגיל! אמנם בעבודה, אני בכל יום משתדלת לתרום את המקסימום שלי לעם ישראל. בכל זאת, חשוב לי ולמשפחה למצוא עוד זמן לעזור ולהתנדב. אל העמותה גרר אותנו יוסף שיר, היו"ר והמייסד. זה קרה כבר לפני שש שנים, התאהבנו בפעילות והשאר היסטוריה.

מה זו עמותת אחים? אף פעם לא שמענו עליה!

עמותת אחים היא עמותה קטנה יחסית לעמותות הגדולות והמוכרות כמו "קו לחיים" ו"שמחה לילד". חברים בה כ 70 בעלי צרכים מיוחדים. לכל "אח חניך" מצוותים 2-3 "אחים מלווים" לסיוע וליווי. העמותה מקיימת שבתות פעם בחודשיים ומחנה קיץ, במטרה לספק ליווי ועזרה למשפחות. כל אמא שלקחו לה פעם תינוק בכיין במיוחד לבייביסיטר (להבדיל), יכולה להבין. כמה זה חשוב לקבל זמן איכות כשאתה במהלך מירוץ יומיומי של טיפול באחר שתלוי בך!

במה עמותת אחים שונה מעמותות אחרות?

עמותת אחים מלווה בעיקר בעלי צרכים מיוחדים שעברו את גיל 21 וכאלו שנמצאים במצב רפואי קשה כמו חולי אפילפסיה וחולים מונשמים. אלו אוכלוסיות שאינן מקבלות מענה בעמותות האחרות. זה דורש מהצוות הרפואי של העמותה, אחריות גדולה יותר ואנשי מקצוע בדרגות גבוהות יותר.

מה אנחנו עושים שם כצוות רפואי?

יוסי מתפקד בעמותה כפראמדיק, כלומר שהוא אמור לטפל במקרי חירום כמו חניכים מפרכסים, מדריכים נפצעים ומתעלפים או בכל דבר דחוף. ברוך ה', כשאנחנו בשטח בד"כ לא קורים דברים רעים. זה מין מזל כזה. אם אתם עובדים בתחום הרפואה אתם מבינים למה הכוונה ב"מזל לקטסטרופות" לעומת "מזל לשטויות". זה משאיר אותי עם עיקר העבודה.

כאחות בעמותה, אני אחראית על פלסטרים, אקמולים, "צומי", כאבי בטן, חניכים מיובשים, כאבי ראש ועוד "צומי". לפעמים זה עזרה בסקשן למדריך שמסתבך עם החניך שלו, או עזרה למדריכות שלא יודעות איך לתלות את שקית הקנגרו לאוכל של החניכה עם הPEG בגובה כדי שיזרום. בקיצור – טיפול שגרה!

למה זה חשוב להתנדב כמשפחה?

בעיני, ילדי שמנת של הדור שלנו, לא מודעים לבעלי מוגבלויות ובעלי צרכים מיוחדים. המפגש הקבוע הזה עם בעלי צרכים מיוחדים עוזר לילדים שלי להבין : מי הם? איך צריך לפנות ולהתייחס אליהם? מה המוגבלויות שלהם כוללות?

סיפור שהתרחש בשבת בבית חמותי, מאוד המחיש לי את ההבדל בין הילדים שלי, לילדים שלא חשופים לבעלי צרכים מיוחדים. בסיום סעודת שבת, עלה לביקור שכן בעל צרכים מיוחדים. הוא התיישב והתחיל לדבר. נכון, הוא דיבר בצורה מצחיקה ובכלל היה נראה מאוד מוזר. הילדים האחרים סביב השולחן צחקו, התלחשו והצביעו. הילדים שלי הבינו לגמרי במה מדובר, היו מנומסים ולא צחקו. כשהשכן עמד ללכת, יאיר שלי אפילו אמר לו "תבוא שוב" בחיוך ואדיבות כובשים! השמנתי מנחת…

ילדים שרגילים לתרום ולתת לאחר זמן ומרץ, ירגישו פחות ש"מגיע להם". מתוך מפגש עם חולים ובעלי מוגבלויות, נקווה שגם יעריכו יותר את הבריאות.

מה המשפחה מרוויחה מזה?

קודם כל, אנחנו מרוויחים מצווה. מעבר לזה, אנחנו נותנים חינוך טוב לילדים. תרומה לזולת, והרגלי גמישות וחברותיות.

טוב, מודה, יש גם אינטרסים בסיפור! במשך השנים רכשנו בתוך הצוות הרפואי חברים טובים. ביניהם משפחת ארגמן המופלאה : בן, קרן וילדיהם. (בתמונה אפשר לראות את מושב הפטפוט שלנו במסיבה במוצ"ש ואת יאיר ואופק טוחנים ממתקים) בכל שבת כזו, אני מרגישה כמו "שבת חברים" שהיינו עושים בתיכון. גם הילדים נהנים עם החברים (השבת כיכבו: אגם ואופק)

בנוסף, השבתות עם העמותה זיכו אותנו בחוויות מיוחדות (לחנות עם האוטובוס על הקיר של הכותל כמעט) להכיר אנשים מקסימים בכל רחבי הארץ, לראות בתים מדהימים (קיסריה נניח) ולבלות בהמון אטרקציות וטיולים שלא אנחנו היינו צריכים לדאוג ולתכנן אותם.

תמונות של חניכים, לא יכולתי להכניס, בהיעדר אישור אפוטרופוס בכתב:)

 

בונוס אהוב על הילדים – החולצות בשפע!

ואל תשכחו את הבייביסיטר הנלהב! כולם רצו לשחק עם נועה, ששמחה מהתשומת לב ופיזרה חיוכים. הבייביסיטר הזוכה המאושרת העיקרית שפינקה את נועה ב"צומי" בשפע, היתה השבת- עטרה:)

 

תרפיה בתינוקות

הנוכחות של תינוקת מאוד משמחת גם את ה"אחים החניכים". נתתי לחלק מהבנות להחזיק את נועה יחד איתי והן היו מאושרות עד הגג. היתה אפילו חניכה אחת שהסכימה לקום בבוקר ולהתלבש רק כדי לבוא לראות את נועה.

מאוד שימושי שנועה התחילה למחוא כפיים. המחיאות שלה ושל איילת (האחות בסטז'), שכנעו את אותה "אחות חניכה",  לקחת את התרופות לאחר שכנוע ארוך.

טיפ קטן, למתארחים עם ילדים

אם תתארחו אי פעם בבית של מישהו אחר בהיעדרו. איך תחזירו הכל למקום? במיוחד בחדר משחקים? אני מצלמת בערב שבת את החדר! כך אני יודעת בדיוק, שהבובה בצורת קוף ישבה באמצע הספה על הכריות ויכולה להחזיר הכל למקום בדיוק נמרץ!

אז איך היה בשבת?

צוות הנוער של היישוב ברוכין היה נפלא! היתה שבת מהנה, שפע של אוכל והמון שמחה ואוירה טובה. כל המתנדבים והחניכים התארחו אצל משפחות מהיישוב. תושבי היישוב התארגנו ובישלו את האוכל לסעודה ראשונה. בסעודה שניה אכלו אצל המשפחות המארחות. בסעודה שלישית תושבי הישוב הגיעו לסעודה משותפת עם העמותה. כל זה קרה בניצוחן של צוות נוער הישוב: מיכל, אבישג ונועם. תותחיות!

בטוחה שהמתנדבים והמשפחות חזרו לשגרה בכוחות מחודשים. מה שבטוח, לנו היה כיף!

אם התחברתם לרעיון של התנדבות או לפעילות העמותה, הכנסו לאתר ותיצרו איתה קשר להתנדבות/ לתרומה. ואולי תזכו לשמח משפחה שצריכה קצת לחזור לחיים.

שיהיה שבוע טוב ושגרה טובה!

מכל הלב, גילי