צעדים ראשונים

אמצעי הזיהוי לתינוקות בישראל הוא צמיד זיהוי, יותר נכון 3 או 4 צמידי זיהוי. מה קורה אם הם נופלים?למה כל כך נפוץ שהם נופלים? מה עושים בארצות הברית כדי להתגבר על הבעיה הזו? ומה חשבתי כשראיתי את היישום של אמצעי הזיהוי האמריקאי לראשונה?

הי לכם, הייתי שקטה בתקופה האחרונה, שקט טוב, של אחות עסוקה בעבודה חדשה.

הרבה שונה מישראל לארצות הברית, בטח אני עוד ילאה אותכם בעשרות פוסטים רק על ההבדלים הטכניים בסדרי העבודה והמכשור. אבל לעכשיו, נסתפק בהבדל אחד מעניין, שקשור לצעד הראשון של היילוד בעולם שמחוץ לרחם: אופן הזיהוי.

באילו אמצעי זיהוי משתמשים בישראל?

כשהתינוק נולד, המיילדת מצמידה צמיד זיהוי עם מספר זמני לרגלי היילוד ולידיו. את הצמיד עם הפרטים התואמים היא מצמידה לידי האב והאם המאושרים. מה קורה אם מישהו מחליף את הצמידים? (לא רוצה להיכנס כאן לכל פרשיות ילדי תימן וכל מיני קונספירציות), אבל צמיד הוא דבר שיכול ליפול ואפילו נפוץ שהוא נופל.
צמיד הוא עצם ניתן להחלפה, הוא לא זיהוי מספק במקרה של שאלת זהות אמיתית.

למה שהצמידים ייפלו?

בימים הראשונים שאחרי הלידה, התינוק משיר ממשקלו כ10% ממשקל הלידה (במצב תקין). במקרים רבים, הוא אפילו יורד יותר מזה. כשהתינוק יורד במשקל, והצמיד הוצמד כשהוא שקל יותר, הגיוני שהצמיד ייפול. נכון? 

איזה מספר מופיע על הצמיד? 

המספר על הצמיד הוא מספר אשפוז. מספר האשפוז מוחלף תוך מספר ימים במספר זהות, עבור תינוקות בפגיה. בארצות הברית מספר הזהות נקרא מספר ביטוח לאומי והוא סוד ברמת סיווג של "כור גרעיני" מינימום. אין מצב שמספר כזה סודי יופיע על צמיד זיהוי, חשוף לקרני השמש.

אז מה עושים בארצות הברית כדי לזהות תינוקות?

מייד לאחר הלידה, לוקחים טביעות מהאצבע של אמא וטביעות רגליים של התינוק. כן, ממש מטבילים את הרגליים של הקטנטן בדיו ממשטח חד פעמי ומטביעים על הנייר את טביעות הרגליים שלו.

אתם יודעים מה זה לנגב רגליים של תינוק בן שלושים שבועות וחמש דקות מדיו כחולה? 
הדף מתוייק בתיק הרפואי עם חתימות של הצוות המטפל והוא מהווה מסמך זיהוי מושלם ואמין ביותר.
מבטיחה שכשראיתי את הדף חשבתי שזה סתם מזכרת חמודה להורים טריים ונלהבים, עד שנפל לי האסימון שזה פשוט גאוני. 

בנוסף מעניקים ליילוד גם צמיד זיהוי שעליו מופיע שם, תאריך הלידה ומספר אשפוז.
ביומיום לא משתמשים בדף הזה, אלא מזהים את היילוד עם שם ותאריך לידה, אבל זה עדיין גאוני.

מבטיחה לכתוב לכם עוד בהמשך.

מאחלת חורף בריא, של שגרה בריאה ובשורות טובות

מכל הלב, גילי