רילוקיישן תחת קורונה
הרילוקיישן שלנו מתוכנן כבר כמה שנים. בחסות הקורונה הביצוע מאוד השתנה. למה, מתי ואיך. מה יש דווקא באורלנדו? מה היה רגע המשבר הכי מוזר שלא דימיינתי? ומה הטיפים שלי למתכנני רילוקיישן
שלום לכולם. בטח הבנתם כבר שאני כותבת לכם עכשיו מאורלנדו, פלורידה. הספקולטיביים מביניכם, בטח כבר ניחשו שנה שעברה שיש תכניות רילוקיישן קונקרטיות. זה כנראה קרה, אחרי שקראתם את הפוסט תיירות או מרפא.
מה? מתי? למה?
הרבה רוצים לדעת למה עברנו? האמת שיש הרבה סיבות, בעיקר כלכליות ומקצועיות. משך הרילוקיישן לא ידוע. מה שבטוח בעזרת ה' שנגיע לבקר.
למה בחרנו דווקא באורלנדו?
חיפשנו מקום עם מזג אוויר טוב, עלויות מחיה טובות, הרבה בתי חולים וקהילה יהודית איכותית בגודל בינוני. מצאנו בדיוק את מה שחיפשנו. אמנם אהבנו מאוד את הקהילה שהיתה לנו ברמת גבעת זאב. אבל צריך לעשות את מה שצריך לעשות.
אז כל המעבר היה נורא מתוכנן. סגרנו טיסות כבר מזמן, פרסמנו על יום מכירת רהיטים, דיברנו עם סוכנת נדל"ן שתמצא לנו בית לשכירות באורלנדו. היינו אמורים לעשות פסח עם המשפחה שלי בניו יורק, לאסוף משם מזוודות שהשארנו אצל חברים ולנהוג לפלורידה.
אבל אז…. הגיעה ידידתינו הקורונה.
הטיסה
הטיסה המקורית התבטלה, נאלצנו לקנות טיסה אחרת. יצאנו לארצות הברית, יוסי, הילדים ואני. עם 15 מזוודות שמכילות את רוב החיים שלנו, בחוסר וודאות מוחלט מה יהיה. המטוס היה כמעט ריק. כל ילד התפרש על ספסל שלם
מייד אחרי הנחיתה, קיבלנו את ההודעה שפסח עם המשפחה לא יהיה השנה. עכשיו כבר מאוחר מדי לחזור, אם נחזור נתקע בבידוד. אז אין טעם.כמו שאומרים- אנחנו מתכננים וה' צוחק מלמעלה.
בהערת סוגריים אני אציין שאני נורא מפונקת, גרתי מול חמותי, כך שרוב החגים עשינו אצלם. אף פעם לא עשינו חג לבד בבית. בטח לא ליל הסדר כפול שצמוד לשבת.
ההתחלה
הגענו לדירת Airbnb שלמזלנו הייתה מאובזרת. הקהילה ארגנה לנו ארוחה לערב הראשון ולשבת הראשונה. אפילו חיכה לנו שלט ברוכים הבאים. אנשים מניחים לנו את האוכל ליד הבית והולכים. לפעמים עומדים וצועקים ממרחק. הילדים ואני בעוצר בית מוחלט, יוסי יוצא לקניות.
אחרי שבועיים גילינו שגנבו לנו את האשראי. ברוכים הבאים לארצות הברית. ייאמר לשבחם של חברת כאל שהם טיפלו בבעיה במהירות ויעילות.
ראיון העבודה שהיה אמור להיות לי בוטל, הם לא מגייסים אחיות חדשות בגלל הקורונה. מחלקות קורונה? מגייסות דרך סוכנות אחיות נוסעות, שלא מעסיקות בלי נסיון בארצות הברית בעבר.
אחד המשברים הכי קשים שעברתי היה כשיוסי חזר מקניות עם מגב אמריקאי. אתם יודעים מה זה לעשות שטיפה של פסח עם המגב הצ'יקמוק הזה? אולי זה נשמע טיפשי, אבל פשוט התחרפנתי. באיזשהו שלב, יוסי שכנע אותי שהוא עושה ביטול חמץ ושאני צריכה להירגע.
והפרש השעות נורא מבלבל – עוד לא הצלחתי לגמרי להתאפס על זה. קורה לי בטעות לשלוח איזה הודעה למישהו בארץ לפני שאני נזכרת שזה אמצע הלילה אצלו.
פסח מקסים, מלא אוכל טעים, המון זמן לקרוא ספרים. הפכנו לשחקני פינג פונג מעולים, מבלים הרבה בבריכה. יאיר קנה עם כספי אפיקומן רולר בליידס. יאיר ואיילת רוכבים הרבה. נועה נגמלה מטיטול.
בית הספר והקהילה מארגנים משחקי מטמון מגניבים. הולכים מרחקים עצומים מרמז לרמז. הרמזים תלויים על גדרות של הבתים של המשפחות היהודיות. כמעט כל שבת יש משחק מטמון חדש. יש משחקים למיטבי לכת ויש משחקים ברדיוס יותר קטן.
רשמנו את הילדים לבית ספר אינטרטי- homeschool ABCMOUSE.COM. הילדים מאוד נהנים, אפילו נועה. העלות 10$ לחודש.
משתדלים לשמור על הכושר עם אפליקציה חינמית בשם MINUTE WORKOUT 7
מתאקלמים
עוברים לבית קצת יותר קבוע, השכנים היהודים מדהימים. פטפוטים מרחוק, משאילים לנו מיטות מתקפלות ללילה הראשון.
יום הולדת 3 בזום לנועה.
רשמנו את הילדים לבית הספר היהודי – אורלנדו תורה אקדמי, או בקיצור OTA
לוקחים פה את הלימודים נורא ברצינות.
כל בוקר פגישה של כל בית הספר עם המנהל ב8:40, 4 פעמים בשבוע יש פגישות עם המורים ב google meet. . חוץ מזה כל יום 2 המורים של כל כיתה מצלמים שלל שיעורי וידאו מושקעים ומגוונים. פגישות אישיות עם המחנך לכל תלמיד, פעם בשבוע.
המחנכים של יאיר ואיילת גרים ברחוב שלנו. וזה ממש נוח. הם מביאים לנו חומרי לימוד, ואפילו עשו פעם אחת שיעור פרטי על הדשא
הבית שלנו הויע שבועיים ברצף במשחק המטמון של בית הספר, כנראה שכבר ממש התאקלמנו. אנחנו נהנים מימי ראשון, ומהחניון- הגראז' המקורה שלנו.
לג בעומר
חלוקת מארזי סמורס מבית הכנסת, תהלוכת רכבים מקושטים של בית הספר, רכב מוזיקה וגלידות מחב"ד.
כל הילדים למדו לרכב על אופניים )נועה עדיין עם גלגלי עזר)
קנינו גיטרה והתחלנו ללמוד. אנחנו לומדים עם אפליקציה בשם yousician שנותנת פידבק בזמן אמת האם אתה מנגן נכון. היא מלמדת בצורה מובנית עם תכנית מסודרת. אנחנו בחרנו במסלול שבו שילמנו 20$ לחודש
משחקים הרבה בייסבול, כדורעף, כדורסל וכל מה שיש לו קשר לכדור.
השכנים ששמעו שנתקעו לנו שאר הדברים בניו יורק והביאו לנו המון משחקים, נדמה לי שיש לנו כבר יותר ממה שהיה בארץ. עדיין אין הרבה רהיטים, כי אי אפשר ממש ללכת לחנויות. כל המשרדים הממשלתיים סגורים, וזה די בעייתי כי אי אפשר לטפל בשום ביורוקרטיה נדרשת.
אז איך לסכם את זה?
עוד לא ממש היתה לי התאקלמות, כי לא בדיוק יצאתי מהבית. תקופה מאוד מלחיצה, גם בגלל הקורונה וגם בגלל חוסר הוודאות. מאמינה שהכל יפול למקום בזמן המתאים ושכל ההרפתקאות הן לטובה.
האוכל הכשר כאן יחסית יקר, אז הצטרפנו לרכישה המרוכזת של בשר וחלב כשר.
טיפים לאנשים ששוקלים לעשות רילוקיישן
אחד הדברים הכי חשובים כאן זה "קרדיט". קרדיט הוא דירוג אשראי. הוא נבנה מתשלומי הלוואות ורכישות לאורך זמן. צריך מינימום שנתיים כדי להשיג דירוג הגיוני. זה משהו שצריך להיערך אליו כדי להצליח לקבל כל אישור פיננסי או הלוואה כאן.
טיפ נוסף, הוא לדבר בבית אנגלית. יוסי ואני שברנו את השיניים, מרגע שהילדים נולדו. והכרחנו אותם לדבר בבית אנגלית. עכשיו כל המאמצים משתלמים- הילדים מפטפים במרחק 2 מטר עם כל השכנים בטבעיות.
אז אם אתם שוקלים רילושיין והקהילה שלנו נשמעת לכם מעניינת, אתם מוזמנים לפנות אלי ואשמח לעזור. הקהילה מאוד שמחה לקבל משפחות חדשות, ונותנים הרבה תמיכה, אפילו בזמן קורונה.
בקרוב, פוסט על התהליך שעברתי כדי להמיר את רשיון האחות שלי מישראלי לאמריקאי.
מכל הלב, גילי
מתגעגעת
גם אנחנו!
אז מה היה רגע המשבר המוזר ?
המשבר עם המגב
מעניין
מהממת!! איזה כיף שאתם כאן איתנו!!
באמת כיף!
מהממים שאתם!
אי אפשר היה לבקש שכנים טובים יותר!
תודה רבה! מעודדת מאד.קודם כל אני מכירה את יוסי ואותך ממדא ולפני 10 שנים בערך וחברה שמכיר אותכם שלחה לי לינק כי אנחנו עושים רילוקיישן לאמריקה עוד פחות מחודש וכמו שכתבת בתכנון הוא של שנים והקורונה משבש הרבה. שוב תודה ובאמת מעודד כי מרגיש שגם עם כל הבלגן זה אפשרי ואפילו קהילתי.
רחל אהובה! לאן בארצות הברית?
תכתבי לי באישי!!
שלום, גילי, יקירה. אני לא מכירה אותך אבל אחרי שפתחת את הלב בפני כל מי שקרא את הפוסט המרגש שלך, מרגישה כמו מישהי שמכירה אותך שנים. אני גם אחות מיילדת וקראתי קודם את הפוסט על רישיון שפרסמו בפייסבוק בקבוצת אחיות ואז הגעתי לפוסט הזה. את עשית עבודה מבורכת ויסודית ונתת את כל מה שידעת לטובת כל מי שרוצה ללא תמורה. שאפו וכבוד גדול לך ולבן זוגך שהיה לצידך כל הדרך. מאחלת לך ולמשפחתך שתצליחו ובגדול במקום החדש. לא עשתי בזמנו את הרילוקישון ועכשיו לא ראה את עצמי עושה את מה שאת עשית. ילדים גדלו וכבר לפני גיוס, זה ממש לא זמן טוב. אבל אולי הילדים שלי יעשו את זה פעם בעצמם. שוב המון בהצלחה. אמשיך לעקב אחרי הפוסטים שלך. בהערכה רבה. מרינה.
תודה רבה מרינה היקרה!
איזה פרגון מרגש.
תודה שקראת
אני מאוד מעריכה את החיזוק.
מקווה שיתגשמו לך חלומות אחרים, טובים לא פחות
גילי