תוצרת אמריקה

הרבה מים זרמו בנהר מאז ששיתפתי אתכם לאחרונה, והכי חשוב: בשעה טובה נולדה לנו בת. כן, עוד בת 🙂 בעקבות שאלות של רבים וטובים, או בעיקר רבות וטובות, אספר כאן מחוויות בתור "הלקוחה" של 2 לידות בארצות הברית לעומת 3 בישראל.

הרכב הצוות

בישראל הצוות בחדר הלידה הוא מיילדות בעיקר. רופא מגיע במקרים חריגים והוא לא משתלט על הטיפול אלא רק מייעץ ונוכח ברוב במקרים. בארצות הברית כמעט תמיד יש רופא שמגיע ליילד. בהרבה מקרים, זה גם הרופא שליווה את המטופלת בזמן ההריון. ההשלכות המעשיות הן שהמטופלות שלו במרפאת הריון סופגות ביטולים בכל פעם שהוא צריך ליילד. יש גם מחקרים שמצביעים על כך שיש יותר ניתוחים קיסריים אצל רופאים ביחס למיילדות. באמת, על כל אפצ'י קטן, הם התחילו להגיד "אולי נלך על ניתוח קיסרי".

הבדל חשוב נוסף הוא נוכחות אחיות בחדר לידה. בישראל אין כל כך מושג כזה. רוב מוחלט של האחיות בחדר לידה הן מיילדות. כאן יש אחיות ורופאים, כך שהעבודה מתחלקת ל2 גורמים מטפלים. זה משליך באופן ישיר על כך שהצוות יותר נינוח ומסוגל להקדיש זמן למטופלת בנחת. בישראל, המיילדת צריכה לעשות הכל: סימנים, עירוי, מוניטור עוברי, תרופות, סיוע למרדים באפידורל וגם בדיקת פתיחה וקבלת החלטות רפואיות. במצב שיש אחות, היא יכולה לעשות את רוב העבודה ולהשאיר למיילדת/ רופא רק את קבלת ההחלטות הרפואיות.

אחות "אחרי הלידה"

מקובל בארצות הברית שגם בתוך חדר לידה, אחרי הלידה הצוות הסיעודי מתחלף. לא זכור לי כזה דבר בישראל. הצוות של אחרי הלידה מבצע בדיקות, עוזר בהתארגנות ומתאם את ההעברה למחלקת יולדות

משך האשפוז

בישראל האשפוז שלי היה 3 ימים וכאן 24 שעות. במקרים של ניתוח קיסרי זה יותר ב2 המדינות. אני מניחה שההבדל המשמעותי הוא שבארצות הברית הביטוח לא מעוניין לשלם על האשפוז אז מעבירים את המעקבים לרופאים בקהילה. אני באופן אישי אהבתי מאוד ללכת הביתה מהר. במהלך האשפוז בשלב מסויים הייתי אמריקאית ו"פיטרתי" מישהי מהצוות שהיתה לי בעיה ספציפית עם הטיפול שלה. בישראל היו מעיפים אותי מכל המדרגות על בקשה כזו. במקרה שלי, נכנסה האחות האחראית והתנצלה מכל הלב והבטיחה שהיא לא תטפל בנו. "הלקוח תמיד צודק"

ביות מלא

כשביקשתי בישראל לעשות ביות מלא זה הרגיש שהם עושים לי טובה ועדיין הם מצאו תירוץ לקחת את נועה לתינוקיה לחיסונים. באורלנדו, ברוב בתי החולים אין בכלל תינוקיה, הכל מותאם לכך שהתינוק נשאר עם האמא כל הזמן. הבנתי מחברות שבמדינות אחרות כמו ניו יורק יש תינוקיות.

תינוק שהאם לא יכולה לטפל בו מכל סיבה שהיא, נשלח לפגיה. יש לזה אפילו כינוי כאן " Boarder".

הכל מותאם לכך שכל בדיקה וטיפול נעשים בחדר הפרטי בנוכחות ושיתוף ההורים. אפשר גם לבקש מהם שיגיעו בשעה מסויימת שנוחה לכם. נניח אני ביקשתי שיקדימו את האמבטיה הראשונה של נעמי לפני שהאחים שלה הגיעו לפגוש אותה.

חווית המטופל

אחד הדברים שהיו לי הכי קשים בישראל זה לחלוק חדר עם עוד 1-3 נשים. לכל אחת יש תינוק שבוכה בשעה אחרת. מבקרים שעושים רעש שונה וטלפון שמצלצל בזמן הכי לא מתאים. כולן מרגישות צורך לשתף אותך, לברך אותך ולפרוס בפנייך את משנתן הסדורה בגידול תינוקות. לא מתאים לך? בעסה, הרגע עברת אפידורל ואת לא יכולה לקום ולברוח.

בבית החולים שבו ילדתי, כל החדרים הם פרטיים, בן הזוג מצופה ומוזמן להישאר איתך, יש עבורו מיטה בחדר. את הארוחות תמיד מביאים לך לחדר. אחרי שהתקשרת להזמין את מה שאת בוחרת. (מתוך 1 וחצי האופציות הכשרות), זה היה הרבה יותר נוח מאשר ללכת לחדר אוכל. אחת החוויות הכי מסורבלות בעולם זה ללכת לחדר אוכל של ביות מלא. נסו אתם לדחוף עריסה וגם לקחת צלחת פנקייקים וקערת דגני בוקר בבת אחת מעמדת הבופה לשולחן הנבחר.

החדר הפרטי כמובן כולל טלויזיה, שירותים ומקלחת פרטיים, נוף לאגם או למנחת המסוקים, קצת כמו בית מלון.

נשמע מושלם, אז את ממליצה?

האמת שזה אכן חוויה הרבה יותר נינוחה ומקצועית מהלידות שעברתי בישראל. אבל כמובן שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

• בישראל חד משמעית מרגישים את הלב של הצוות. הטיפול יותר דומה למשפחה, מאשר לצוות מקצועי שרק נותן לך שירות.
• לתפריט כשר יש יתרונות בולטים ל"יולדת-טורפת-כל" כמוני ומצאתי את עצמי די רעבה בלי אוכל כשר נורמלי. כשיוסי ירד לקפיטריה ב6 בבוקר לשאול אם יש להם משהו כשר הם הציעו לו "kosher pickles" איכס…
• ההנקה כאן באחוזים נמוכים ואין מודעות סביבתית או תמיכה כמו שיש בישראל.
• אחרון והכי חשוב- למרחק מהתמיכה המשפחתית יש מחיר שלא תמיד קל לשלם

לסיכום, לישראל יש הרבה מה ללמוד מאורלנדו בתחום השירות, ניהול משאבים ומקצועיות הטיפול בחדר לידה ועדיין, אם היתה לי אפשרות בלי בעיות אזרחות לתינוק, הייתי שמחה שוב ללדת בישראל.

אמנם כולם צועקים עליך, הצוות נותן תחושה שאין לו זמן אליך, ואת צריכה לשתף חדר עם אמא שיש לה את התינוק הכי בכיין במחלקה. אבל כשהמיילדת מתפללת איתי במהלך הצירים, כולן יחד מדליקות במחלקה נרות שבת, וחמותך מגיעה עם צלחת שניצלים טריים, זה שווה הכל..